1.((floating -שיטת הפסנתרן- ציפה של כפות הידיים על פני המקלדת- גישה זו טוענת שאין צורך לתמוך באמות הידיים, על הכתפיים להיות משוחררות ולדמות נגינה על פסנתר. המקלדת ממוקמת בחלק הקדמי של השולחן והעכבר בקו המקלדת.
יתרון השיטה-אין צורך להניח את אמות הידיים על משענות הכיסא או על השולחן או על משטח מרופד. הרפיון מושג מכוח הכבידה ומאפשר למפרקים להיות ללא עומס.
חסרון השיטה- א-המקלדת חייבת להיות ממש נמוכה אחרת לא ניתן להגיע למנח של כתפיים רפויות. ב-צריך מודעות גבוהה מאוד על מנת להגיע למנח רפוי של הכתפיים. ג-מקלדת נמוכה מפריעה לרגליים.
2.תמיכת אמות הידיים על השולחן-גישה זו תומכת בהנחת אמות הידיים על השולחן, בגישה זו המקלדת ממוקמת בחלק האחורי של השולחן והעכבר בקו המקלדת.
יתרון השיטה-א-הנחת אמות הידיים על משטח רחב מאפשר תמיכה מלאה לחגורת הכתפיים ומנח נטרלי של כפות הידיים. ב-הסתגלות פשוטה וטבעית. ג-השיטה מתאימה בעיקר בשולחנות פינתיים ואו עם מגרעת ארגונומית.
חסרון השיטה- א-לא ניתן ליישם את הנחת אמות הידיים על שולחנות צרים (פחות מ-60 ס"מ עומק). ב-שפת שולחן חדה מפריעה מאוד להנחת האמות. ג-בשולחנות ישרים הנחת אמות הידיים מחייבת הושטה של האמות קדימה, דבר הגורם לעומס מסוים על חגורת הכתפיים. ד-על מנת להניח את אמות הידיים על השולחן, יש צורך לשבת בגובה נכון שיגרום לכתפיים להיות רפויות וכן להתקרב עם הכיסא מתחת לשולחן דבר הגורם הרבה פעמים שמשענות הידיים ייתקעו בשולחן. ה-הנחת אמות הידיים על משטח קשה גורמת לתחושת אי נוחות ולעיתים דלקת באזור המרפק.
3.תמיכת אמות הידיים על משענות הידיים של הכיסא- בשיטה זו מניחים את אמות הידיים על משענות הידיים של הכיסא, המקלדת ממוקמת קרוב לשפת השולחן והעכבר בקו המקלדת.
יתרון השיטה-א-מנח אנטומי נכון של הכתפיים.ב-מתאים לשולחנות ישרים בעל עומק צר.
חסרון השיטה-א-במידה ומשענות הידיים של הכיסא לא מתאימות לרוחב הכתפיים, לא ניתן ליישם את השיטה בזמן הקלדה. ב-במידה ומשענות הידיים צרות, לא מתכווננות ולא מרופדות לא ניתן ליישם את השיטה.
4.הנחת אמות הידיים על משטח מרופד המתחבר לשולחן- בשיטה זו מניחים את אמות הידיים על משטח מרופד בעל מגרעת ארגונומית הממוקם על השולחן. המקלדת ממוקמת בחלק הקדמי של השולחן והעכבר ממוקם בקו המקלדת.
יתרון השיטה- א-הנחת אמות הידיים על משטח מרופד נעימה ומנטרלת נקודות לחץ. ב-עקב צורת המשטח העגולה מנח הכתפיים אופטימאלי ורפוי. ג-המשטח המרופד יוצר סטנדרט ישיבה אחיד ונכון. ד-גודל המשטח מאפשר לכל אחד למצוא את תנוחת ההקלדה המתאימה לגופו ולרוחב כתפיו. ה-אין צורך להתקרב עם הכיסא מתחת לשולחן ולהסתבך עם משענות ידיים הנתקעות בשולחן. ו-מתאים מאוד לאנשים בעלי כרס גדולה או נשים בהריון. ז-מתאים מאוד בעבודת קלדנות. ח-מתאים מאוד לשולחנות צרים. ט-מאפשר לשפר עמדות עבודה לא ארגונומיות. י-ניתן להעברה בקלות מעמדה לעמדה.
חסרון השיטה-א-מחייבת לשבת גבוה על מנת ליצור מנח כתפיים רפוי (דורש להשתמש בהדום לרגליים בחלק מהמקרים). ב-המשטח המונח על השולחן עלול להפריע למשתמשי מחשב הנעזרים באופן תדיר בקלסרים וניירת.
לסיכום:
קבלת ההחלטה לגבי הגישה הרצויה תלויה בסוג משטח העבודה, סוג העבודה, סוג האביזרים הארגונומיים בעמדת העבודה ובנתונים הגופניים של משתמש המחשב.
בכל מקרה, כל גישה מחייבת מיקום נכון של המקלדת והעכבר, גובה ישיבה נכון, בחירה נכונה של האביזרים הארגונומיים השונים בעמדה והנחיות של יועץ ארגונומי.
בפועל, מקומות העבודה לא מאפשרים למשתמש המחשב אפשרות להחליט על הגישה המתאימה משתי סיבות עיקריות: א-חוסר מודעות והדרכה ארגונומית. ב-ציוד סטנדרטי שנבחר במקרה ללא שום תכנון ארגונומי.
תקוותי שמשתמשי מחשב לפחות בעמדות העבודה הביתיות ידעו ליישם את הבחירה הנכונה ומקבלי החלטות בארגונים ישכילו להתייעץ עם יועץ ארגונומי בתכנון.
שילוב של תכנון ארגונומי עם הדרכה וציוד נכון יחסוך לארגון בהוצאה מיותרת על ציוד לא מתאים ויגרום בסופו של דבר לארגון להרוויח עובד מרוצה, בעל תפוקה יותר גדולה ועם פחות פגיעות אורטופדיות.
ארגון שישכיל להפנים את הנושא הארגונומי יצמצם מאוד היעדרויות של עובדים על רקע פגיעות אורטופדיות, כגון: כאבי גב תחתון, צוואר תפוס, דלקות בכפות הידיים ובתחשיב כלכלי יבין שהשקעה בארגונומיה מחזירה בתקופה קצרה מאוד את ההוצאה הראשונית ובטווח הארוך חוסכת לארגון כסף רב ומשפרת את תדמיתו בעיני עובדיו ולקוחותיו.
